החלטה בתיק בש"א 158584/08

1.         המבקש - הנתבע הגיש עוד בחודש מרץ 2008 בקשה למחיקת כתב התביעה וזאת מכוח תקנה 122 לתקסד"א, לאחר שהמשיב - התובע הפר את החלטת בית המשפט מיום 12/8/08.

2.         המשיב - התובע טען בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 30/4/08 כי הוא קיבל את הבקשה רק ביום הדיון, ועל כן איפשרתי לו להגיב בכתב לבקשה בתוך 30 יום, וניתנה זכות  תשובה למבקש.

תגובת התובע  - המשיב הוגשה ביום 1/6/08, יחד עם בקשה לפסלות שופט ולעיכוב הליכים (בקשה אשר נפתחה בגינה בש"א 164707/08).

3.         תביעה זו הוגשה עוד בשנת 2004 וזאת בגין פרסום לשון הרע, כנטען על ידי התובע.

התביעה הוגשה בתחילה על סך 500,000 ש"ח ולאחר מכן תוקן סכום התביעה לסך של 100,000 ש"ח.

בכתב התביעה נטען, כי הנתבע אשר היה גזבר המועצה המקומית רמת השרון אמר ביום 31/8/97 לגב' רימונה גל, חברת מועצת רמת השרון בתקופה הרלוונטית, בנוכחות חברי המועצה: "תקחי בחשבון שאת הולכת להכניס ראש בריא למיטה חולה, כי את מגינה על פושע".

הוגש כתב הגנה בחודש מאי 2005 והתנהלו הליכים מקדמיים.

4.         בישיבת קדם משפט שנערכה ביום 23/1/07 נקבעו מועדים לגילוי מסמכים, שאלונים והגשת תצהירי עדות ראשית.

כפי שפירטתי בהחלטה מיום 12/2/08, הוגשו בקשות בנוגע להליכים המקדמיים ובישיבת קדם המשפט שהתקיימה בפני ביום 5/9/07, נתתי החלטה באשר להמצאת פרטים נוספים, גילוי מסמכים ומתן תשובות לשאלונים.

נתתי החלטה מפורשת נוספת בעניין ביום 28/11/07 - מועד שבו התקיימה ישיבת קדם משפט נוספת.

5.         ביום 9/12/07 הגיש התובע בש"א 181145/07 ובמסגרתה הוא ביקש לבטל את החלטותיי מיום 5/9/07 ומיום 28/11/07 או לחלופין לעכב הליכים על מנת שיוכל להגיש בר"ע על ההחלטות וביקש הארכת מועד.

6.         בהחלטה מיום 12/2/08 פירטתי את השתלשלות העניינים לאחר אותו מועד. דחיתי את הבקשה להארכת מועד ודחיתי את הבקשה לביטול ההחלטות הקודמות אשר ניתנו בתיק.

ציינתי בסעיף 10 (בטעות הוקלדו שני סעיפים תחת המספר "10"), מדוע המסמכים הדרושים נוגעים לשורשו של עניין למחוקת נשוא התביעה וחייבתי את התובע בהוצאות.

7.         אין חולק על כך, שהתובע לא פעל בהתאם להחלטות אשר נתתי בתיק ולא המציא את שחויב להמציא.

8.         בתגובה לבקשה דנן הוא טוען טענות שמקומן לכל היותר להישמע בערכאת הערעור, ומתגובתו עולה במפורש, כי אין בכוונתו לקיים את ההחלטות אשר ניתנו בתיק.

9.         סעד של מחיקת כתב תביעה בהתאם להוראות תקנה 122 לתקסד"א הוא סעד חריף שבית המשפט נזהר מלנקוט בו.

ראה לעניין זה דברי כב' השופט מצא, בע"א 6528/99,8441, 8444 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עמנואל חברה לסחר יבוא, יצור וייצוא עצים בע"מ ואהרון וקסלמן,  פ"ד נו (4) 817 בעמ' 823:

"מחיקת כתב טענות של בעל דין עקב מחדלו לציית במועד לצו בית המשפט היא סנקציה חריפה. ככלל, נזהר בית המשפט מלנקוט אותה; אם תוקן המעוות ולו גם באיחור, או נתבקשה ארכה לקיום הצו, יסתפק בית המשפט לרוב בחיוב המפר בהוצאות (ראו י' זוסמן סדרי הדין האזרחי [6], בעמ' 436 - 435). אך אם נוכח בית המשפט כי המפר נמנע מקיום הצו בזדון או עקב זלזולו בצו בית המשפט, עשוי בית המשפט למחוק את כתב טענותיו, ובית המשפט שלערעור לא יראה מקום להתערב בכך. כזה, למשל, היה המקרה שנדון בע"א 2271/90 ג'מבו חברה לבנין ומסחר (קרני שומרון) בע"מ נ' מרדכי (להלן - עניין ג'מבו [1]). בתארו את אמת המידה להפעלת הסנקציה של מחיקת כתב טענות ציין השופט מ' חשין:

"...אין מוחקים כתב הגנה אלא במקרים קיצוניים הראויים לכך, והוא  במקום שהנתבע פועל בזדון או שהתנהגותו מגלה זלזול חמור בבית המשפט. ואילו במקום שהנתבע פועל בתום לב אך מתוך חוסר הבנה - ולו ברשלנות - ילקה במחיקת כתב הגנה. מובן ששאלת תום הלב תוכרע בנסיבותיו של כל עניין ועניין, ויש שתום לב יהפוך עורו ויעטה גלימת חוסר תום לב, לאחר מתן ארכה והמשך המריית פי בית המשפט. מכל מקום, הכלל הוא, שמחיקת כתב הגנה - בשל אופייה הדראסטי - בית משפט לא ינקוט אותה אלא אם שוכנע, שכלו כל הקצין וכי אין להבין את התנהגות הנתבע אלא כהסתוללות ביריבו ובבית המשפט וכזלזול ברור וגלו בחובתו" (שם [1], בעמ' 800)".